כשאביו הפסל נאלץ לעבור סדרה של ניתוחים בעקבות בעיות לב, החליט אנדרו הואנג לקחת הפסקה מעבודתו המשרדית על מנת לעזור לאביו לעמוד בחובותיו ובהתחיבויות שונות הקשורות באמנות. כשניהל את הסטודיו של אביו, הוא גם למד על אמנות הפיסול ועל הטכניקות העדינות הקשורות בה, כך גילה שגם לו יש כישרון ופוטנציאל אמנותי. הוא הרי הגיע משורה של אומנים כשרוניים. "גלריה ברונו" (חברת האם של "ארט מרקט") נחשפה כבר אל עבודותיו הראשונות, שהצליחו להתיר רושם עז, ומהר מאוד הוצגו בירידי אמנות מטעם הגלריה והתקבלו באהדה בידי המבקרים. הצלחתו הראשונית היוותה אות לתחילתה של סדרת תערוכות ביעדים מרשימים ברחבי העולם שכללו את: ג'קרטה, מנילה, סאול, סינגפור, הודו, תל אביב וארה"ב. המעבר לעולם האמנות מהעולם התאגידי אליו השתייך היה קל אמנם להואנג, אך נעשה בהססנות ובחשש. הוא נאלץ להחליף את בגדי השרד בחולצות טי שירט, את לוח הזמנים הפרודוקטיבי שהוכתב לו בשעות יצירה אותן קבע לעצמו ואת המשלב הלשוני הרשמי שאפיין את פגישותיו בשיחות שמתאימות לאווירה בסטודיו. הוא תמיד היה יצירתי, כשכבר בילדותו הצטיין בקדרות ובנגרות, תוך שימת לב לפרטים הקטנים בכל תחומי חייו, ובכל זאת לא היה בטוח בנוגע לעזיבת הקריירה העסקית הבטוחה. עבודתיו של הואנג מבוססות על זיכרונו, חוויותיו ומפגשיו לאורך השנים, ומהוות תוצר של חקירתו אותם. מאפיין זה משווה לעבודות חשיבות היסטורית, לצד רלוונטיות אסטתית. הואנג אומר על תפישתו את תהליך היצירה כי האמנות מהווה עבורו דרך להבין ולחקור לעומק את הסובב אותו ואת הסיטואציות בהן הוא לוקח חלק. למרות התחלתו ההססנית כאמן, הואנג היום הוא פסל מלא בהשראה שנהנה מהקשר העמוק ליצירותיו שמרגישים האנשים שצורכים אותן.